אורח הבית טאקר דה לורייר נשלח לארוז ביום חמישי, 29 באוגוסט של האח הגדול בהצבעה של 5-3. הוא סומן כחיית תחרות במשחק לאחר שהשיג שישה ניצחונות בשישה שבועות. האישיות שלו הפכה אותו לחביב האוהדים, אבל עדיין אפשר להתווכח אם הוא שיחק משחק טוב או לא.
אין ספק שהוא שיחק באומץ. הוא התנדב ללכת על החסימה מספר פעמים והציל את אנג'לה מארי על עצמו לאחר שזכה בוטו. חלק מהמעריצים יתארו את המשחק שלו כ"חסר פחד", בעוד שאחרים עשויים לראות בו כפזיז.
אני במחנה השני. תמיד היו לי רגשות מסובכים לגבי חיות תחרות, במיוחד כאשר הניצחונות שלהן מרגישים מונעי אגו ולא אסטרטגיים. בשנים האחרונות דובר על כך שתחרויות האח הגדול אינן מאוזנות. האוהדים ציינו שרוב השחקנים מיועדים לשחקנים גברים, במיוחד הגבוהים והאתלטיים.
בעיני, חלק גדול מהאח הגדול הוא להסוות את רמת האיום שלך, אז אני נאבק לכבד שחקנים שהתחרותיות שלהם מעיבה על האסטרטגיה שלהם.
זו הסיבה שאני מאמין שחיות תחרות הורסות את האח הגדול…
יש פחות אסטרטגיה חברתית מעורבת באח הגדול
אני יודע שאני צריך לכבד מישהו שזוכה במספר מדהים של תחרויות אבל אני לא. האח הגדול הוא ניסוי חברתי והמשחק החברתי של השחקן חשוב לא פחות כמו כמות המנצחים שתחת החגורה שלו.
לפעמים, חיית קומפוזיציה תסתמך כל כך על הזכיות שלה בתחרות שהיא תדלג על החלק של האסטרטגיה החברתית של המשחק. אני לא אוהב את זה. טאקר, למשל, אמר באופן שגרתי שלא אכפת לו מהמשחק ולעיתים סירב לדבר משחק עם שחקנים מסוימים. הגישה הזו משפשפת אותי בצורה לא נכונה כי זה לא הפואנטה של האח הגדול. הוא היה צריך להגיש בקשה לאתגר אם הוא לא רצה להשתתף בדיון במשחק.
אם שחקן יודע שהוא או היא תמיד יכולים להציל את עצמם בתחרות, סביר להניח שהם יכרתו בריתות, יבטיחו עסקאות וייצרו תוכניות ערמומיות. ההיבט החברתי של המשחק הוא מה שהופך את האח הגדול למהנה.
זה רעיון גרוע
יש לי כבוד לשחקנים כמו אורח הבית של האח הגדול 6, ג'יימס ריין, שהזכייה בתחרות שלו באה מתוך הכרח מוחלט. הוא נחשף כבוגד, אז הברירה היחידה שלו הייתה להפוך למלך הווטו. כששחקן נמצא בתחתית, אין לו את המותרות של לזרוק קומפוזיציות.
קשה לי יותר עם שחקנים כמו טאקר ואורח הבית של האח הגדול 24 מייקל ברונר, שהזכיות שלהם לא תמיד הרגישו אסטרטגיות.
מייקל זכה בתשע תחרויות במהלך העונה שלו, מה שהיה מיותר לדעתי. בטח, הוא היה צריך לזכות בכמה בהתחלה. הוא היה מועמד בשבוע 1 והיה צריך להוריד את עצמו מהבלוק. כִּבּוּד. עם זאת, ברגע שהוא מצא את עצמו בברית רוב עם כמה מהשחקנים החזקים בבית, הוא יכול היה לזרוק קבוצה או שניים. הוא שם את עצמו בעמדה שבה הוא היה צריך לנצח מ-9 הגמר.
מייקל לא נראה כמו חיית תחרות. הוא לא בילה את ימיו בלחיצת ספסל בחצר כמו כמה מהגברים בבית. קל היה לו להסוות את רמת האיום שלו.
עכשיו, בואו נדבר על טאקר. אני מחבב את הבחור אבל אין לו את מי להאשים מלבד עצמו ביציאה המוקדמת שלו. הוא בחור חביב והוא לא היה בלוק באותם שבועות ראשונים אם הוא לא היה מציע את עצמו בשגרה ל-HOH. זה הרגיש כאילו הוא רוצה להגמיש את האתלטיות הטבעית שלו בזירת הבינה המלאכותית, שזה רעיון כל כך גרוע במשחק כמו האח הגדול.
זה משעמם
הסיבה העיקרית שאני לא אוהב חיות תחרות היא בגלל שזה הופך את המשחק למשעמם. האח הגדול נמצא במיטבו כשיש שינוי מתמיד בכוח. אני לא אוהב בריתות רוב מסיבה זו. כאשר לקבוצה אחת יש את הכוח שבוע אחר שבוע, זה לא כיף. באותה צורה, זה לא כיף כשאדם אחד מנצח בכל שבוע.
חלק מהשחקנים רואים בתחרויות זריקה סוג של דילמה מוסרית. כמה שחקנים קודמים הצהירו שהם הבטיחו לעצמם שהם לא יזרקו אפילו תחרות אחת. זה טיפשי בעיני, סליחה. יש 750,000 דולר על הקו!
אני חושב שיש סיבה ששחקן כמו חאווייר פראת'ר עזב את בית ה-BB עם צ'ק גדול וטאקר ומישל לא. אקסבייר ידע מתי לזרוק חבילה ומתי לזכות באחד. זה שחקן טוב. אם אקסבייר היה מגלגל את BB23, זו הייתה עונה גרועה בהרבה.
ספר לנו – מה אתה חושב על חיות תחרות באח הגדול? אתה הורס את המשחק?